זה אמנם נראה לנו מובן מאילו שרצוננו הוא כבודנו ולמעשה כל רצונותינו ימומשו במלואם, גם אם לא נהיה כשירים או צלולים, אך לא כך באמת הדבר.
עד לפני כשנתיים, אדם שידע כי הוא עלול לאבד בעתיד הרחוק או הקרוב את כשירותו, הפיזית או המנטלית יכול היה רק לעמוד מנגד ולתת לזמן לחלוף עד שהרגע הארור יגיע ובית משפט היה ממנה עבורו אפוטרופוס – בדרך כלל הבחירה הטבעית תהא בני משפחה קרובים. אך במידה ויש מחלוקת בית המשפט יכול, לפי ראות עיניו ושיקול דעתו, למנות גורם חיצוני ניטרלי. הגורם החיצוני הוא למעשה אדם (בדרכ עו״ד) או חברה שאין להם כל היכרות מוקדמת איתך ינהלו את ענייניך הכספיים ואו הרפואיים על פי הצורך וצו המינוי של בית המשפט.
מינוי אפוטרופוס הוא הליך קשה, ולרוב אינו משקף את רצון האדם או את דעתו, וישנם אף מקרים שמינוי האפוטרופוס יוצר מריבות תוך משפחתיות עד שבית משפט נאלץ כאמור למנות אפוטרופוס חיצוני ניטרלי, שהוא ודאי אינו מכיר את החסוי ואין לו כל מידע לגבי רצונותיו ושאיפותיו.
בישראל נעשתה מהפיכה שלמעשה שמה את רצונו של האדם במרכז. לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נוסף פרק שלםשמטרתו לעזור לכל אדם להחליט מה הוא רוצה שיקרה במצב בו אינו מסוגל עוד לדאוג לענייניו. למעשה, אדם יכול היום לערוך יפוי כח מתמשך ולצוות בעודו כשיר וצלול מי ידאג לענייניו כאשר יאבד את היכולת ״להבין בענייניו״.
כל אדם יכול לערוך היום יפוי כח מתמשך בו יתן הוראות מדוייקות מה יעלה בגורלו ובגורל רכושו בעודו בחיים אך במצב בו אין לו שליטה על כך. האדם הוא שמגדיר את ״הרגע הקובע״ והוא גם יכול לשנות זאת בתנאים שהוא מגדיר מראש.
ביפוי כח מתמשך הממונים (מיופי הכח) נותנים את הסכמתם מראש לשמש כמוציאים לפועל את רצון הממנה ולקבל על עצמם את התפקיד. מיופי הכח מגיעים לחתום על יפוי הכח יחד עם הממנה ובכך מביעים את הסכמתם.
גם בעניין זה יש הבדל מהליך של מינוי אפוטרופוס, שם בדרך כלל המינוי הוא דחוף והתפקיד מוטל על כתפי האפוטרופוסים בלית ברירה ומבלי שהיו מוכנים לכך מראש.
למה צריך את זה בכלל?
שאלה זהה נשאלת גם לגבי צוואה, כך למשל הרבה טועים לחשוב שבגלל שחוק הירושה מחלק בחלקים שווים את הרכוש בין הילדים אז אין צורך בצוואה. אך כמו שכל הורה יודע- לא כל ילד יכול לנהל היטב את ירושתו ובצוואתו רבותאנו רואים הורים שנותנים הוראות מגבילות שתפקידן לעזור ליורש לשמר את הירושה שלו. בנוסף, אנחנו לא בהכרח מחלקים הכל בחלקים שווים שכן יש יורדים שקיבלו עזרה מה מוריד בעודו בחיים ולכן לעיתים זה נכון, ואף ראוי לערוך חלוקה שונה בצוואה.
ביפויי כח מתמשך ניתן גם ליתן הוראות ספציפיות לגבי חלוקת הנטל ובכך לעזור למיופי הכח לפעול בצורה מבוקרת ואחראית יותר. לדוגמה, אדם הממנה את שני ילדיו אך קובע כי אחד יהיה אחראי על כספים וחשבונות והשני יהיה אחראי על החלטות רפואיות. בכך גם ניתן לחלק את הנטל ברגעים אלו ובנוסף לקבוע כי כל אחד יהא אחראי על תחום בו הוא יותר מעורב או בעל הבנה ספציפית.
בנוסף לכך, ניתן לראות בשנים האחרונות את המגמה בה אנשים לוקחים אחריות לתת הוראות עתידיות לגבי ניהול של רכושם אנשים מעוניינים להסדיר מראש את ענייניהם, הן משיקולים משפחתיים והן בכדי להפיג את חרדתם בכל הנוגע ללא נודע ולחוסר השליטה שתהא להם בעתיד.
כך למשל, אדם אשר מאובחן במחלה כלשהי, אשר יהא בה לפגום בצלילות דעתו, בכושר השיפוט שלו ובמערך קבלת החלטותיו – יכול לפעול מיד עם גילוי המחלה וליצור יפויי כוח מתמשך אשר במסגרתו למעשה קובע אותו אדם מה יעלה בגורלו שלו ובגורל רכושו.
ביפוי הכוח המתמשך הממנה (אותו אדם שעורך את יפוי הכוח) יכול להורות, למשל, כי אינו מעוניין לעבור לבית אבות אלא להזדקן בביתו בעזרת מטפלת סיעודית.
אז מה ההבדל בין יפויי כח מתמשך למינוי של אפוטרופוס?
מינוי אפוטרופוס נעשה לאחר המועד בו אינו כשיר עוד מבחינה גוף או ניהול רכושו. הבחירה תעשה בדרך כלל על פי סדר עדיפויות לפי הקרבה לאדם שצריך שימנו לו אפוטרופוס אך אין לו כל שליטה או בחירה.
ביפוןי כוח מתמשך אתה בוחר. אתה יכול לבחור אדם אחד או שניים ואפילו שלושה. להגדיר מראש מה ינוהל יחד בצוותא ומה בנפרד. למשל חשבונות וכספים לעומת מצב רפואי. אתה קטע את חלוקת הנטל בין מיופיי הכח מראש. ניתן למנות בני משפחה או חברים קרובים לקבוע כי עבודתם זו תבוצע בשכר או ללא שכר.
גם אם בסופו של דבר תהא איזושהי מחלוקת, בית המשפט שיבחן את המצב יקבל מושג מה היה רצונך והוא יעשה כמיטב יכולתו לכבד את אותו הרצון ויתן הוראות לפעול על פיו.
למעשה אתה מנהל את עתידך ובוחר מי יכנס בנעליך ויבצע את המיטב והמירב בשבילך ולא משאיר את ההחלטה לידי אחרים
