"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו אך האומללות אומללות כל אחת בדרכה., ( אנה קרנינה, טולסטוי)
לאחרונה הועלה נושא זה לכותרות. בעיקר בגלל אוזלת היד והיכולת של בתי המשפט ורשויות הרווחה להתמודד עם התופעה, אך המודעות הגבוהה הגיעה בשל תוכניתה הנהדרת של צופית גרנט, אשר לא הותירה עין יבשה לצופיה.
אלא שלא כל מקרי התסמונת הניכור ההורי מתחילים בצורה בולטת לעין, לעיתים הניכור הוא "בחדרי חדרים", והמקרים אליהם נחשפתם בתקשורת אלו מקרים שהגיעו לקיצון.
במאמר זה אסקור מהי תסמונת הניכור ההורי, ואתן מספר סימנים כיצד לזהות שמתחיל ניכור הורי, ומה ניתן לעשות כדי לעצור את התופעה- שבעייני הינה אחת הקשות, אם לא הקשה מכולן בתחום דיני המשפחה.
נתחיל בדוגמה:
אב שמאשים את האם על שנטשה אותו לטובת אחר, מספר ומפרט לביתו (המתבגרת) על המשבר. מספר לה גם "שאמא תובעת כסף בבית משפט". האבא נכנס לדיכאון, לא מרבה לצאת מהמיטה. כולם מודאגים. הילדה גם שומעת את הסבתא המודאגת ממצבו.
ואז הילדה מגיעה להשדרי שהות בבית האם. האם פורחת, מאושרת ממציאת הזגויות החדשה ומהפרק החדש בחייה. מנסה לגייס את הילדה לפעילויות וחופשות "לטרוף את החיים". הילדה לעומת זאת חושבת רק על אביה המסכן הגלמוד והעצוב.
האב מגביר קצב. כשהילדה מדברת על האם הוא מתעלם או בוכה או הופך עצבני מאוד. משדר לילדה שעדיף לא להזכיר את שמה של האם בבית.
בחזית מול האם, בהורות המשותפת על הילדה- האב ממדר את האם, לא עונה להודעות האם באופן מכוון.
בנוסף, האב משוחח על המשבר ועל מה "שעשתה" לו האם עם כולם לאזני הילדה.
פעם אחת הילדה ראתה שהאב מאוד עצוב וביטלה מפגש עם האם. האור שניצת בעיני האב "סימן" לילדה שהישארותה לצידו תגרום לו לאושר.
התנייה. אם לא אהיה בקשר עם אמא- אבא יהיה מאושר.
אמא גם ככה שמחה וטוב לה.
והרי לכם חטיפה רגשית של הילד.
כידוע, לילדים (עד גיל מאוחר מאוד יחסית) קשה מאוד לראות את התמונה הכוללת וקל מאוד "לגייס" אותם ליטול ולבחור צד אחד בהליך הגירושין של ההורים.
אז מהי תסמונת ניכור הורי?
תסמונת הניכור ההורי היא מצב בו ילד מסרב לקיים קשר עם אחד מהוריו, ללא כל סיבה מוצדקת.
את הניכור ההורי יש לאבחן מהמונח "סרבנות קשר". סרבנות קשר של הילד הינו מצב בו ילד מסרב לקיים קשר עם אחד מהוריו על רקע של בעיית התנהגות של ההורה ואשר יש לסרבנות סיבה הגיונית (התעללות / הזנחה/ השפלה וכו)
בפועל, ניכור הורי זה מצב בו הורה מתכנת את מוחו של הילד באמצעות "שטיפת מוח" אינטנסיבית (בין מודעת ובין שאינה מודעת) לנתק את הקשר, לשנוא ולסרב לקשר עם ההורה השני.
הבעיה הגדולה ביותר ולעיתים אף הניכור החמור ביותר, נעשה על ידי הורה שגורם לילד להזדהות עם כאבו של ההורה עצמן. הזדהות מוחלטת. הילד חשוף לדיכאון הכאב והשבר של ההורה "הננטש" ומאשים את ההורה השני בפירוק המשפחה ובמצבו של ההורה המנכר.
במצב דברים זה, הניכור מתרחש "מתחת לפני השטח" והניכור לעיתים אף אינו נעשה באופן מודע לחלוטין על ידי ההורה המנכר, אשר לעיתים תגובותיו לניכור שנעשה על ידי הילד- מחזרות את הילד להמשיך.
לאחר שהבחנו בין שני המושגים, נרחיב כעת על תסמונת הניכור ההורי, הסימנים שלה וכיצד לטפל בה באופן עצמאי או משפטי.
המחקרים בעניין תסמונת ניכור הורי מלמדים, כי בדרך כלל הצד המנכר הוא הצד הנעזב או הצד המובס, ובכדי לחזק את כוחו במערכה, הוא חוטף את הילד. חטיפה רגשית. בכך למעשה משיג ההורה המנכר ניצחון כפול- גם פגיעה בבן הזוג הנוטש וגם בעובדה כי יכול המנכר להפוך להורה משמורן ובכך גם לא ייאלץ לשאת בשום תשלום למזונות הילד שיימצא כל הזמן רק איתו.
פרופורציות
לא כל סירוב של הילד מהווה ניכור הורי. ולא כל עניין שקרה לילד בבית של ההורה השני מהווה התעללות.
בואו ניקח דוגמה.
הילד נמצא בביתו של ההורה שעתיד להיות מנוכר. וחוזר עם סיפור כיצד ההורה תפס אותו בחוזקה בידיים והשליך אותו לחדר ונעל את הדלת.
עכשיו כדי לבחון את הארוע הזה אקדים ורכתוב, כי סכסוכי גירושין המתנהלים סביב סוגיית משמורת, בדרך כלל מתאפיינים בעצימות גבוהה של סכסוך, מה שעלול להוביל לניכור הורי על ידי אחד ההורים.
נחזור לארוע. ההורה שעתיד להיות הורה מנכר, מותא באירוע זה כמוצא שלל רב, ומיד עושה בו שימוש בכל הערכאות האפשריות, ומיידע את כל הגורמים המעורבים בפרשה.
יש לזכור, וגם הגורמים הטיפוליים המלווים את המשפחה מקבלים הנחיות לשים לב כי כל הארועים מנופחים, מומצאים לעיתים ומאבדים קשר עם המציאות.
הצעתי היא, לבחון את הארוע במנותק מסכסוך המשמורת. כלומר, איך הייתם מגיבים במידה וארוע כזה היה מתרחש בעודכם נשואים? האם הייתם רצים להגיש תלונה במשטרה או לא?
במידה והתשובה לכך, באופן כנה, היא שלילית- כלומר לא הייתם עושים דבר בעניין ה"אירוע" אזי תגובתו של ההורה הינה חשובה ביותר. כך למשל
ילדים בעלי תסמונת ניכור הורי עונים על 8 התסמינים הבאים, ובאופן מוזר זה חוזר על עצמו מילד לילד במדויק (שני ילדים שונים לשתי משפחות שונות מנוכרות שתיהן)
1. הילד שונא את ההורה המנוכר.
2. הסיבות להתנגדות ניהול קשר עם ההורה המנור הן חסרות ערך וחלשות.
3. האדרה מוגזמת של ההורה המנכר.
4. הילד המנוכר נחוש כי הפסקת הקשר היא ביוזמתו בלבד וכי להורה המנכר אין כל קשר לזה.
5. תמיכה אוטומטית בעמדת ההורה המנכר בלבד.
6. הילד המנוכר מרגיש כי זכותו לפגוש בהורה המנוכר, אין כל חמלה או הכרת תודה כלפיו.
7. ילד מנוכר משתמש הלקסיקון ובעולמו של ההורה המנכר ומהווה שלוח שלו.
8. דחיית המשפחה המורחבת של ההורה המנוכר. סבים סבתות דודים ובני דודים שהיו אהובים הפכו למושא דחייה והימנעות.
החדשות הרעות לכולם-
ילד עם תסמונת ניכור הורי בעל סבירות גבוהה לפתח מחלה נפשית, לסבול מדיכאון וחרדות במשך כל שנות חייו, וכן יש סיכון מוגבר יוצר לשימוש בסמים.
אז איך מונעים את זה?
לאחרונה החלו בתי המשפט למצוא דרכים לתקוף את התופעה, עד לכדי הוצאת קטינים מבית ההורה המשמורן בשל ניכור הורי:
תלה"מ 49688-02-19 ל.פ נ' נ.ב.ל, כב' השופט ארז שני:
י"ס 21954-06-19 ד נ' ה:
תלה"מ 56387-09-17, כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין:
ומה אתם יכולים לעשות:
אם אתה ההורה המנוכר או חש שאתה עומד בפני תחילתה של תסמונת ניכור הורי, נסה לאמץ את הדברים הבאים:
אל תחשוב כקורבן. ותנהל את הסיטואציה. תהיה תקיף ועקבי לגבי הקשר עם הילד.
תדאג שהילד ואפילו אתם כהורים תקחו חלק בטיפול משפחתי/ תיאום הורי- שיהיה בעל מקצוע שנחשף לתהליך הניכור ככל שמתחיל.
מצא מקום/ קבוצה / חברים לפרוק עימם את הנושא ולקבל רעיונות.
השאר את הכעס על הילד בצד. הילד תומרן להרגיש ולהתנהג כך. תתמקד במטרה.
המשך להגיע לאסיפות הורים, מסיבות סיום, ימי הולדת ולכל ארוע בו נוכחות ההורים מתבקשת.
אל תתנה את הקשר באישורך לדברים. למשל אל תסרב להנפיק דרכון לילד המנוכר אלא אם יחזור לקשר- סבירות גבוהה שהילד יוותר על הנסיעה.
